הצהרות טרם זמנן - לא בשלות ומגובשות - הן פגיעה בשלטון החוק ובמנהל תקין. תפקידו של היועץ - לפרש ולייצג את החוק, ולא את דעתו האישית.
מאת: אברהם פכטר עו"ד
ההתייחסות הקיצונית של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בעניינו של השר צחי הנגבי, ניתנה בתשובה לעתירה לבג"צ שהוגשה ע"י התנועה לאיכות השלטון, שדרשה את פיטורי השר הנגבי בשל המינויים הפוליטיים והכנת כתב אישום נגדו.
התנועה לאיכות השלטון טוענת, כי כל יום שצחי הנגבי יושב בממשלת ישראל, הוא אות קלון לשלטון החוק. במקביל, הודיע צחי הנגבי, כי אין בכוונתו להתפטר, מאחר והחוק לא מחייב זאת ובנוסף לכך קיבל גם גיבוי למהלך זה, מאהוד אולמרט כמ"מ ראש הממשלה.
התבטאויות חדות וקיצוניות אלה, הן של היועץ מזוז, התנועה לאיכות השלטון וצחי הנגבי דורשות בירור משפטי ציבורי ופוליטי.
"שלטון החוק" - היא אמירה ברורה, חדה, חד משמעית, שלא ניתנת לחלוקה, ובוודאי לא לפרשנות גמישה ומשתנה לפי תפיסת עולמם של זרמים או פוליטיקאים.
המדובר ב"שלטון החוק" - שענייני המדינה, וההליכים המשפטיים, לרבות המנהל התקין המשפטי והציבורי, יתנהלו בהתאם לדרישת החוק - או החוקה במדינות בהן אכן קיימת חוקה.
בישראל בהתאם לחוק, שר או סגן שר, אינם חייבים להתפטר בטרם גובש סופית כתב אישום פלילי, הוגש לבית משפט שהוא השלב הראשון בהליך הפלילי.
התקדימים בנושא שייכים לבג"צ אריה דרעי כשר ורפאל פנחסי כסגן שר משנת 1993 - שהועברו מתפקידם עם הגשת כתב האישום.
בשנת 2004 קבע בג"צ בעקבות ההלכות הקודמות, ברוב של 4 נגד 3, שאין לחייב את ראש הממשלה לא למנות את צחי הנגבי כשר לביטחון פנים, אם לא יוגש נגדו כתב אישום.
כלומר, משפטית, צודק צחי הנגבי בסירובו לקבל את המלצת היועץ המשפטי. באשר למהלך הציבורי והתדמיתי שלו, זה סיפור שונה והוא נתון לפרשנות ולשפיטת הציבור.
אי לכך, ההצהרה הקיצונית של התנועה לשלטון החוק, שמדובר באות קלון לשלטון החוק, אינה במקומה, שהרי המהלך הוא בהתאם לחוק, ואין לערב את שלטון החוק ושלטון הציבור זה בזה.
באשר להתנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה, ניתן לסמן שני חריגים מדאיגים. להזכיר לציבור, שהיועץ מזוז, הצהיר בראיון טלוויזיוני, עם תחילתה של הפרשה על מינויים פוליטיים של השר הנגבי - כי הוא העביר את התיק לחקירת משטרה, בתקווה ואמונה שהוא יוליד כתב אישום.
ניתן מחד, לפרש זאת, כבדיקה מעמיקה של הסוגייה על היבטיה המשפטיים - והצהרה שהיועץ מעביר לחקירה רק תיקים בטוחים של 100% או 125%.
מאידך, ניתן לטעון בהיגיון רב, שמדובר במהלך לא תקין וחריג, שהרי בכך למעשה היועץ "מסנדל את עצמו" לגרסה חד כיוונית, חד פרשנית שיש להוציא מהתיק כתב אישום - שהרי אחרת מדובר בכישלון הערכתי והצהרתי.
להערכתי - אסור ליועץ משפטי לממשלה להצהיר על כוונות מעין אלה - עוד בטרם סוכמה והסתיימה החקירה, שמא יגידו שהוא מזמין כתב אישום מראש.
בהתנהלות זו, שגה לדעתי היועץ בפעם הראשונה.
בהצהרתו לבג"צ, שאסור למנות את השר הנגבי לשר, אחרי הבחירות, גם אם טרם גובש סופית כתב האישום, כלומר: בטרם בוצע "השימוע", מצהיר היועץ שלמעשה אין טעם ב"שימוע" - שהרי הוא כבר החליט על התוצאה הסופית, והוא נענה להליך פורמאלי בלבד כדי לצאת יד חובתו. גם בהתנהלות מעין זו יש פגם עקרוני משפטי.
כדי למנוע אי הבנות בנושא, המאבק בשחיתות ובהשחתת הממשל הציבורי, הוא חשוב חיוני ואינו ניתן לפשרות. גם היועץ המשפטי, פרקליט המדינה, ומבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, עם כניסתם לתפקיד הצהירו מפורשות על לחימה בשחיתות ציבורית, והם גם מיישמים זאת.
אבל, כל עוד, יש כללי מנהל, פרוצדורה וחוק המדינה, רשאי השר, או איש הציבור לנהוג לפיו, גם אם ציבורית זה מנקר את העיניים וגורם לאי נעימות.
ונניח, שהשר הנגבי, במהלך השימוע ישכנע את היועץ, לסגור או לפחות למחוק חלק מהותי של כתב האישום, איך יראה היועץ ואיך יראה שלטון החוק. מה עוד שתיאורטית גם בית המשפט יכול לזכות אותו.
בנסיבות הקיימות - תסריט כזה לא יכול לקרות, כי היועץ סינדל עצמו מראש להגשת כתב אישום - וחבל.
לגוף העניין, כתב האישום, במידה ויישאר על כנו - הוא חמור מדאיג ודורש תגובה. באשר למינויים הפוליטיים, כבר כתבתי על כך בעבר, והצהרתי על כך בע"פ ובראיונות - שאין פסול במינוי פוליטי, אם הוא עומד בקריטריונים של התקשיר ושל מה שמכונה "וועדת רביבי".
העובדה שמועמד, הוא איש פוליטי, או בעל נטיות פוליטיות מוגדרות, אינו פוסל אותו, לשום משרה ציבורית. שהרי אין הבדל בין מהנדס, עורך דין או פרופסור בעל דעות ימניות או שמאליות או דתיות, אם יש לו הכישורים לתפקיד.
כמובן, שגם נושא "המידיות" במינויים, הוא עניין חיוני והגיוני וכל פעולה בלתי מבוקרת היא שלילית ופסולה.
אין להבין מדברי, שצחי הנגבי הוא טלית שכולה תכלת בהתנהלותו הפוליטית ובפרשת המינויים הספציפית. אם יורשע או יוגש נגדו כתב אישום - יסיק מסקנות אישיות וציבוריות כנדרש, אבל אי אפשר לצעוק ולהיאחז ב"שלטון החוק" ולמנוע ממנו, אם הוא רוצה, עד להחלטה להתנהל על אחריותו בלבד, בהתאם לכללים של "שלטון החוק".
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
